מאז 1963, קוראים לי אבי ורטהיימר,
תושב מודיעין, אב ל3 ילדים.
חובב טיסנים מאז שנת 1999,
לפרנסתי, אני עוסק בתחום פתרונות למערכות משובצות מחשב.
הנה אתר האינטרנט שלי www.pc104.co.il

איך הגעתי לתחביב?

החשיפה הראשונה של לעולם התעופה הייתה בכיתה ב', כשהורים שלחו אותי לחוג ובו בניתי דגם מנייר של מטוס.
זה היה דגם של מטוס קרב F84. בעבר היה נוהג ביטאון חיל האוויר לצרף לגליונות שלו דגמים מנייר של כל מיני מטוסים לבנייה עצמית.
בכיתה, ח', ראיתי בחלון ראווה של חנות ספרים, ביטאון חיל האוויר שהיה מצורף אליו דגם של סקייהוק של חיל אוויר הישראלי.
התעוררה בי הנוסטלגיה וקניתי את הביטאון. את הדגם סיימתי לבנות, לאחר 4 ימים רצופים של עבודה, כמעט ללא אוכל ושינה.
לאחר מכן קראתי בשקיקה כל עמוד מן הביטאון.
בשלב הבא, מצאתי את עצמי משוטט בין חנויות ספרים יד שנייה ברחבי הארץ ועושה רכש מסיבי של ספרי תעופה, ביטאונים ישנים ודגמים.
קראתי ובניתי עשרות דגמים ואפילו דאון חופשי אחד, על פי תוכנית שמצאתי בירחון ביעף.
הדאון לא שרד יותר משתי טיסות, בגלישה השנייה הוא נכנס מתחת לגלגלי וולקסוואגן טרנספורטר (זה היה כשהייתי בכיתה י')
מבלי להיכנס עוד פרטים, אפשר לומר באופן כללי שכאן הסתיימה הפעילות שלי בעניין התעופה, למעט קריאת ספרים מעת לעת.
עברו עוד 15 שנים וכבר שכחתי שאני נושא חיידק רדום של תעופה ואז אני כבר מנהל חברת מחשבים.

השעה 8 בערב, אני מארגן דברים אחרונים במשרד, לפני שאני יוצא לנסיעת עסקים לגרמניה בעוד מספר שעות.
לפתע הטלפון מצלצל ומעבר לקו מופיע רואה חשבון נואש שמחפש מישהו שיציל אותו.
הוא סיפר לי שכל המחשבים לא עובדים והוא חייב לסדר את זה כי מחר הוא צריך להגיש דוחות למע"מ.
התנצלתי בנימוס ובהצטדקות, שאני בדיוק יוצא לחו"ל בעוד מספר שעות ואני ממהר הביתה לארוז ולישון מספר שעות.
הטיעון שלי לא ריכך את עוצמת המצוקה שלו, אז אמרתי לו שייתן לי שעתיים לקפוץ הביתה לארגן מזוודה ואוותר על השינה ואקפוץ אליו.
התיקון היה פשוט יחסית, אבל הוא לא ידע את נפשו מרוב אושר והבטיח שיפצה אותי.
יום לאחר שחזרתי מחו"ל הוא התקשר אלי וסיפר לי שהוא טייס בחיל האוויר ומדריך טיסה בהרצלייה.
הוא הזמין אותי לטיסת היכרות על חשבונו.
בתחילה, הייתי קצת בהלם וחשבתי בליבי, מה לי ולטיסת היכרות?? אבל זה כמובן לא עזר לי ובשבת הקרובה התייצבתי בשדה התעופה בהרצלייה.
אחרי 10 דקות המתנה, הוא התקשר אלי בהתנצלות שלא יכול היה להגיע ושמדריך אחר, יעשה לי את טיסת ההיכרות.
אחרי תדריך קצר, בדיקות לפני טיסה המלווים בהסברים, מצאתי את עצמי יושב בתא הטייס במטוס ססנה 152 (כאילו שיש תאי נוסעים) והמדריך מצביע על הסטרטר ואומר לי להתניע. אני חייב לומר שהרגשתי מאוד מוזר, זה נראה כמו אוטו עם כנפיים.
התנעתי, בדיקות, קשקשת עם מגדל הפיקוח ומתחילים לנוע.
אני מנסה לשמור על קו ישר על מסלול ההסעה אבל אני מסיע כמו שיכור, המטוס נוסע בקו הכי עקום ומפותל עד שהוא מגיע לעמדת ההמראה.
שוב בדיקות וקשקשת עם מגדל הפיקוח והמטוס מתחיל לגלגל על המסלול. באיזה שהוא שלב, אני מקבל הוראה למשוך את ההגאים והמטוס מתנתק מן הקרקע.
איך שהוא מתנתק, המטוס החל להתנדנד כמו עלה נידף ברוח (יום מלא משבי רוח וטרמיקות, מסתבר), הוא מטפס ואני מקבל הוראה להטותו ימינה ולהמשיך למשוך מעלה לגובה כל שהוא.
המדריך מכוון אותי לכיוון מה שהוא קרא איזור אימונים מספר כלשהוא ושם אני מבצע פניות, טיפוס הנמכה וכו' ולבסוף מקבל הוראות לחזור לנחיתה.
איכשהו הגענו לנחיתה, מכיוון מזרח ולקראת הנגיעה, המדריך לקח את ההגאים והנחית.

היה נחמד, תודה שפיצית אותי ומחקתי את החוויה מהמחשבות וחזרתי לחיים נורמליים.
לא, לא חזרתי לחיים נורמליים, הלקוח התקשר לאחר הטיסה, התנצל שוב שלא יכול היה להגיע ושבשבת הבאה ניפגש שוב והפעם הוא יממש את הבטחתו לפיצוי. אמרתי לא שממש לא צריך, החוויה שזה עתה עברתי הייתה ממש מיוחדת ונעימה וזה בהחלט מספיק.
אז כמו שצפוי, התייצבתי בשבת הבא שוב בשדה התעופה והפעם עם הלקוח שלי.
הפעם זה היה הרבה יותר פשוט, הוא לא הסביר לי הרבה על המטוס ורק אמר לי שידגים לי את חווית הטיסה.
תדריך, קשקשת ואנחנו במטוס.
לא זוכר איזה מטוס זה היה, אבל מסתבר שזה היה מטוס אווירובטי.
הוא מסיע כמו טייס מיומן, מתיישר על המסלול, קשקשת וריצת המראה.
משיכת סטיקים והמראה תלולה יחסית.
עברו עוד רגעים ספורים ואנו מעל געש.
אני מביט למטה ורואה מספר מטוסים חגים באוויר כשהם מבצעים תרגילי אווירובטיקה קיצוניים וקרובים אחד לשני באופן שנראה מאוד מסוכן בעיניי.
נבהלתי, ושאלתי את המדריך לפשר הדבר, הוא הביט למטה בביטול ואמר לי שזה סתם טיסנים.
המשכנו לאזור האימונים.
מסתבר שהבחור היה סדיסט, כמו טייס מתוסכל מחיל האוויר, החליט לבדוק את מגבלות מערכת העיקול שלי ואת ייצר ההישרדות הטבעי שלי.

צלילה, משיכה, לופ, רול, הזדקרות, סחרור, אלו היו הצהרות שלו, שלאחריהן הגיע ההדגמה.
אני חייב לומר שהמבחן עבר בהצלחה ושקית הקראה נשארה יתומה.
כשהגיע תורי, קצת שיחקתי עם ההגאים, אבל לא בהצלחה יתרה, פנינו חזרה להרצלייה לנחיתה.
בנקודת הזמן הזו הבטחתי לעצמי שיום אחד אוציא רישיון טייס פרטי.כל זה היה במרץ 1997.
היום, אני אמנם מחזיק ברישיון טייס מתלמד, אבל רישיון עדיין איין.

כשנתיים לאחר מכן, עברתי עם הבן שלי בכביש החוף ונזכרתי כי איפה שהוא, כאן באזור, לפני שנתיים, ראיתי טיסנים.

הצעתי לו כי ניגש לחפש אותם, אולי נוכל לראות אותם מקרוב.
בסופו של דבר מצאתי את עצמינו במגרש חנייה רחב ידיים ליד מה שיה פעם מלון מנדרין, על קו החוף ליד צומת גלילות.
ואכן היו שם טיסנים שהמריאו ונחתו מכל כיוון לכל כיוון.
הבן שלי הביע את רצונו לקבל טיסן, ואני כמו אב טוב, גיהצתי קרוב ל3000 שקלים בחנות טיסנים בתל אביב.

בני החביב מיצה את התחביב לאחר 5 דקות טיסה בהדרכת המוכר שסיים את שלב החביבות בדיוק עם סיום שלב הגיהוץ, אז החלטתי שאני אלמד לבד את העניין ואחר כך אלמד את בני בנחת ובעצמי.
בפעם הבאה שבאתי למנחת לפגישה עם המוכר/מדריך, הסתבר לי להפתעתי שזה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה מהצד.
למעשה אפילו התרגזתי על עצמי שאני כזה לא יוצלח שאני לא מסוגל להחזיק באוויר צעצוע שטותי כזה.
אז כמו חתול שמציבים בפניו אתגר, הדחפים הפנימיים שלו לא עזבוני עד אשר ידעתי להטיס כמו מקצוען.
זה היה כרוך בקניית עד שלושה טיסנים בזה אחר זה, קניית שלט מתקדם ודילוג בין מספר מדריכים עד אשר שלטתי בהטסת טיסן אווירובטי עם גלגל זנב.

9 חודשים לאחר מכן, היו ברשותי שני גביעים מתחרויות מתקדמים ובכירים וכבר התייצבתי לתחרות F3A בעין שמר.

התוצאה הייתה מרשימה, זכיתי במקום רביעי (מתוך 4 מתחרים ;-) ). לא לצחוק הציון שלי היה 80% מהציון של המקום ראשון.

מאז ועד היום, חיידק התעופה זורם בעורקי, לעיתים מתעורר ולעיתים נרדם, אבל מה שבטוח, תרופה שתחסל את החיידק לא נמצאה עד היום.

 

שלכם

אבי ורטהיימר